אבן עזרא, שהיה עני מרוד, רצה פעם לדעת מדוע אומרים "חכמת העני בזויה". הוא יצא לדרך ונדד. פגש בנווד המחזיק בידו שני שקים, אחד קטן ובתוכו, כך סיפר האיש, אבנים טובות, ובשק השני אבנים פשוטות, למען שיווי משקל. מציע לו אבן עזרא לחלק את האבנים הטובות והפשטות חצי חצי בשני השקים, למען יקל עליו ללכת. האיש אמר שלא חשב על כך ועוד יעשה כן. עלו שניהם אל אוניה ופרצה סערה. הרב חובל ציווה על הנוסעים לזרוק מחצית ממטענם. האיש זרק את מטען האבנים הפשוטות והודה לאלוהים כי לא עשה עדיין כעצתו של אבן עזרא. אבן עזרא חשב בליבו כי עתה הוא מבין את משמעות הפסוק "חכמת עניים בזויה".