ראש ישיבה בחר לבתו הטפשה של ישובניק עשיר, חתן שהתאים לה: את הטיפש ולא יוצלח שבין בחורי הישיבה. החתן ישב בבית חותנו וכתב פירוש לתורה. באחד הימים יצא הבחור להשגיח על המלח שזרעו הישובניקים (כדי להרוויח מכיוון שלממשלה היה מונופול על המלח), והנה נטרף על ידי זאבים ולא נותרה אלא גופתו ללא הראש. אשתו נותרה עגונה מכיוון שאי אפשר היה לזהותו. לאחר זמן בא בחור ישיבה וראה את כתב היד של הפירוש לתורה שכתב הבעל הנעדר. הוא קבע כי הגופה השסועה שנמצאה היא של הבעל כי אין לו ראש.