השולטן עבדול חמיד יוצא בלילה, מחופש, כדי לבדוק את מצבם של אזרחיו. פוגש 4 גנבים: ראש החבורה, הקובע מתי וממי לגנוב, גנב הממשש קירות ויודע היכן הכסף, אחד הפותח דלתות ואחד שמבין את שפת החיות. השולטן מצטרף אליהם כשפורצים לאוצרו. הגנב מגלה היכן האוצר, השני פורץ את הדלת והשלישי מרגיע את כלב השמירה, ומבין את דבריו: אלאמלא היה אתכם השולטן הייתי משסע אותכם. האיש אינו מודה כי הוא השולטן. כל אחד מעמיס על גבו שק. לפני שיוצאים טועם ראש החבורה מאבקה לבנה שבצלחת בחדר האוצר, מגלה שזה מלח (להגנה מפני שדים ומזיקים). מאחר שטעם ממזונו של השולטן אין הוא מסכים שיגנבו ממנו, מאלץ את כולם להחזיר את הגנבה והם יוצאים כלעומת שבאו. למחרת מפזר השולטן על מדרגות ארמונו מטבעות זהב רבים, ועוקב בחשאי אחר מעשיהם של 20 איש, ידידי משפחה וותיקים. האורחים באים להתפלל עם השולטן מידי יום ולאכול על שולחנו. הם רואים את הזהב ומחביאים אותו בכפיות שעל ראשיהם. הידיעה על הפריצה לאוצר המלך מתפשטת בעיר והשולטן שולח שוטרים לבתיהם של ארבעת הגנבים. דינם יוצא לתלייה. לפני ביצוע גזר הדין חותך השולטן בחרבו את החבלים בהם היו כבולים ומצווה לתלות במקומם את 20 האורחים שבכליהם נמצאו המטבעות. הם אכלו על שולחנו במשך שנים ולא היססו לגנוב, ואילו הגנבים שטעמו בסך הכל קורט מלח חזרו בהם ולא גנבו ממנו. הוא ממנה אותם ליועציו ולשומריו.