שני חברים עושים שותפות במסחר, התעשרו. אחד בחו"ל ויש לו שלוש בנות, השני בארץ ויש לו בן אחד. לשניהם מפתחות לחדרי האוצרות. אביו של הבן מצווה על בנו לשאת לאשה רק את מי שבליל הכלולות תענה בחיוב על הדרישה "כל מה שיש בביתי את מקבלת על עצמך". אינו מוצא בחורה שתסכים. בעצת חברים מתחתן לבסוף בלי לשאול את השאלה. אבי הבחור מראה לבחורה את אוצרותיו. כשמת האב עושה עצמה האשה כאילו התרוששו ונאלצים למכור את הארמון (מבלי שהבן יודע על האוצרות שבו). מוכרים את הארמון לקצב, ידיד של האשה לאחר שהבטיחה לו להתחתן איתו. יום לפני שמעבירים את הארמון לרשותו של הקצב מגיע שותפו של האב ומגלה את תחבולת האשה. מעבירים, בסתר, את האוצרות לבית אחר. הקצב מקבל את הבית הריק ומוכרו שוב, בהפסד, לבעליו הקודם. כנקמה הורג את האשה. שותפו של האב מוכן להשיא לבחור את בתו הצעירה בתנאי שאם יכעס עליו הוא יחתוך מגופו ק"ג בשר. הבת מכריחה את בעלה לעבוד, לפתוח חנות. החותן מתרגז ודורש ק"ג בשר. השופט מצדיק אותו. למחרת מתחפשת הבת לשופט ופוסקת שמותר לחתוך אבל בדיוק ק"ג, לא יותר ולא פחות, אחרת יערף ראשו. החותן נסוג מדרישתו.