אברהם, יהודי עני בקורדיסטן, עזב את הבית בערב פסח כדי לא לסבול מעוני משפחתו. בלילה הגיע במקרה למנזר. לקח מחרוזת מפסל אלת הפוריות, שפשף את פסל הזהב של האל וקיבל זהב. חזר הביתה וחגג את הפסח כהלכתו. דבר הגנבה נודע למלך והוא חשד ביהודים. מאיים על הרב וגוזר גזירה. היהודים מכריזים על צום ואבל. אברהם מודה בפני הרב במעשהו, מגיע למלך, מספר לו על הנס שקרה לו: ניקה את פסל האל שהיה מלוכלך ובתמורה קיבל מחרוזת מפסל האלה. אברהם הוכרז כקדוש וקיבל קצבה חודשית.