לפני שנים רבות, כאשר התגוררו עדיין דרוזים רבים בחלב שבסוריה, קמו עליהם אנשי המקום, ובראשם הוואלי, להורגם, כי כופרים היו בעיניהם. דרוזים רבים נהרגו, אחרים ברחו לארץ ישראל, ללבנון ולהר הדרוזים או הסתתרו.

רדפו חיילי הוואלי אחרי שני אחים שברחו להרים. היו ההרים מכוסים שלג וצעדיהם השאירו עקבות ברורות שלפיהם דלקו החיילים אחריהם. החליטו האחים, שאחד מהם יצעד ראשון, ואחד אחריו, בדיוק בתוך עקבות רגליו של הראשון, כדי שהרודפים יחשבו שלפניהם איש אחד. והיה אם ישיגו אותם החיילים, יסתפקו בהריגת אחד מהם בלבד, והאחר יוכל להסתתר ולהישאר בחיים.

במנוסתם הגיעו אל בית דרוזי. הסתיר אותם בעל הבית בביתו, למרות שסיכן בכך את נפשו. לא עבר זמן רב וכנופיית הוואלי הגיעה למקום ודרשה למסור לידה את הנמלט כדי להורגו. בעל הבית לא יכול היה להכחיש כי האחים מסתתרים אצלו, שהרי העקבות מגיעות עד למפתן ביתו.

נכנם בעל הבית לביתו נבהל ואובד עצות, והנה שמע את שני האחים מתווכחים ביניהם: כל אחד מהם רוצה לצאת אל החיילים כדי להציל את אחיו. סיפר בעל הבית את הדבר לאשתו. אמרה האשה: "אכן, צדיקים השניים ומצווים אנו להצילם. אלוהים שלח אותם אלינו כדי להעמידנו במבחן. ניתן את בננו במקומם, ושכרנו יהיה בעולם הבא."

הוציא בעל הבית את בנו לאנשי הכנופייה, ואלה הרגו אותו לנגד עיניו.

ביקשה האשה מבעלה: "גע בדם."

נגע האיש בדם וקרא: "לוהט הוא!"

אמרה האשה: "יום הדין קרב!"

שני אחים דרוזים בורחים מחלב מפני הואלי. כדי להערים על החיילים צועדים בדיוק אחד בעקבות השני כדי שיה רק זוג אחד של עקבות. בעל בית דרוזי מחביאם. הואלי מגיע ודורש את האיש המתחבא אצלו. מאחר שבעל הבית שומע את שני האחים רבים ביניהם וכל אחד רוצה לצאת לחיילים במקום חברו, מקריב בעל הבית את בנו, הנרצח בידי החיילים. שני האחים, בזכות נאמנותם זה לזה, ניצלים.