עני מיואש לוקח תוף מרים, עולה להרים, יושב בפתח מערה ומתופף. שד מכוער יוצא מן המערה ורוקד. בסוף הריקוד הוא מעניק לעני מטבעות, וכך מדי יום עד שהעני התעשר. העני רצה לגמול למיטיבו והזמינו לסעודה בביתו. לפני בוא השד הזהיר העני את בני משפחתו שלא לפגוע בשד המכוער והמלוכלך. השד בא והכל הלך למישרין. השד קם ללכת, אך עוד הספיק לראות את ביתו הצעירה של מארחו מסלקת את האב מן הכסא שעליו ישב השד. השד הנעלב דורש מהאיש לפצוע אותו בסכין. השד מלקק את הפצעים והם נרפאים. הוא אומר כי פצעים אלו נרפאים אך עלבון - לעולם לא. מצווה על האיש לא להופיע יותר.