פעם היה יהודי אשר לא מצא מנוחה בביתו, כי אשתו הציקה לו כל היום: "קנה לי תפוחי אדמה, קנה לי סבון, קנה לי זה וקנה לי זה. בטלן שכמוך! עשה משהו למען המשפחה!"

יום אחד לא יכול היהודי לסבול יותר ויצא החוצה. ראה אותו הביי אשר גר מול ביתו וקרא לו. ניגש אליו היהודי ושאלו מה רצונו. ביקש ממנו הביי לשמור על שני כדי הנחושת הגדולים שעמדו בחצר מתחת לברז.

"מלא אותם מים," אמר הביי, "וכשיהיו מלאים, הבא אותם אל ביתי ותקבל את השכר המגיע לך."

התיישב היהודי על יד הברז ושמר על הכדים. המים זרמו לאט לאט, שעה אחר שעה לתוך הכדים הגדולים. פקעה סבלנותו של היהודי. "אלך למכור את הכדים ואבוא על שכרי" אמר בליבו. שפך את המים והלך למכור את הכדים.

כשבא הביתה, הודיע לאשתו בשמחה כי הרוויח כסף ועכשיו היא יכולה ללכת לקנות את כל הדברים הנחוצים לה בבית. שוב רצתה אשתו לחרף ולגדף אותו, אבל הוא פתח במהירות את הדלת וברח שנית מביתו. בהגיעו אל השוק ראה את הביי יושב באחד מבתי הקפה ומעשן נרגילה. נבהל מעט, חזר אחורנית אבל הפעם הלך בדרך אחרת כדי שלא ירגיש בו הביי. הוא הלך ישר אל בית הביי וצעק: "שודדים התנפלו על הביי!"

כאשר שמעה אשתו של הביי את הצעקה הזאת מיהרה אל היהודי ושאלה אותו מה קרה לו לביי. סיפר היהודי שאמנם התנפלו שודדים על הביי אך לא פגעו בחייו. גנבו לו את הכל אשר על גופו. הלכה האשה והביאה כמה מבגדי הביי, שעון זהב וכן הקוביות את כל הדברים האלה מסרה לידי היהודי שימהר וילביש את בעלה.

לקח היהודי את הבגדים והביא אותם אל ביתו, מובן שלא סיפר לאשתו, כי גנב אותם מן הביי.

בינתיים חזר הביי לביתו, ואשתו התפלאה כמובן מאוד כאשר הופיע לפניה באותם הבגדים עצמם שבהם יצא מן הבית.

כאשר סיפרה לו על האיש שלקח את בגדיו, התרגז הביי מאוד ורצה ללכת ישר אל הרב, כי תאר לעצמו, שאותו יהודי עצמו שגנב את כדיו הוא שגנב את בגדיו. הלך הביי אל הרב וספר לו על הגנב היהודי. משום שלא ידע את שמו של הגנב, הוא ביקש מאת הרב להודיע בקהילה היהודית שהגנב חייב להחזיר לו את הבגדים ואת הכדים. אם לא יעשה זאת יתבע אותו לדין. אבל אם יצליח גנב זה לגנוב ממנו עוד דבר מבלי שהוא ירגיש בכך, לא ידרוש את עונשו, כי אם להפך: כל הדברים הגנובים יישארו אצלו כמתנה.

השיחה הזאת בין הרב ובין הביי הייתה בערב פסח. שמע הגנב את ההודעה והתייעץ עם אשתו במשך כל ימי הפסח. בסוף החליט להחזיר את הבגדים. כשהגיע עם חבילת הבגדים תחת בית שחיו אל חצר בית הרב, ראה שם שני סוסים ומשרת הביי שומר עליהם. הבין מיד שהביי נמצא אצל הרב. עלה היהודי במדרגות אל דירת הרב, פתח את הדלת בשקט וראה שהביי משוחח עם הרב. מיד סגר את הדלת וירד במדרגות בבהלה מעושה: "הרבי והביי מתקוטטים!" קרא אל המשרת, "לך מהר לעשות שלום ביניהם!"

המשרת עזב את הסוסים ומיהר אל דירת הרב. היהודי לקח אותם וברח עמהם. כשהגיע המשרת אל חדרו של הרב, ראה כי שניהם, אדונו הביי והרב משוחחים בנחת. התפלא המשרת ושאל: "מה פשר הדברים של האיש בחצר על קטטה ביניכם?"

קפץ הרב ממקומו, פתח את החלון וקרא אל הביי: "הנה שם בורח הגנב שלך! זו הפעם השלישית שרימה אותך מבלי שהרגשת בכך!"

הודה הביי, וכל הדברים הגנובים נשארו אצל היהודי.

ליהודי אין סבלנות למלא את כדי הביי במים והוא מוכר אותם. למחרת הוא בא אל אשת הביי, מספר ששדדו את הביי וקיבל בגדים בשבילו. הביי מודיע כי הדברים ישארו לגנב אם יצליח עוד פעם בגנבה. היהודי מוצא את הביי אצל הרב וסוסיו עם משרתו בחצר. הוא שולח את המשרת לביי (המשרת מתקוטט עם הרבי). הגנב בורח עם הסוסים.