אמו של ראש העדה בזאכו, משה גבאי, הייתה מיילדת מנוסה. פעם ראתה ליד ביתה חתולה מעוברת. היא החליטה לעזור לה כשתמליט. אחרי כמה ימים הופיעו אצלה שדות בלתי נראות. אחת מהן ביקשה מהמיילדת שתעזור לאחותה הכורעת ללדת. המיילדת הולכת עם השדות למערתם. בכניסה שמעה שצפויות לה טובות אם יוולד זכר ורעות אם תיוולד נקבה. המיילדת עזרה לאחותה של השדה, שהייתה החתולה. נולד זכר. לפי עצת החתולה המיילדת איננה אוכלת דבר כי אחרת תהפך לשדה. כשכר היא מקבלת כמה ראשי שום. חלק מהם היא משליכה בדרך. השדים שליוו אותה אוספים אותם ושמים אותם על יד אלה שהמיילדת שמה לייבוש על אדן חלון המטבח. למחרת מגלה המיילדת שכל השום נהפך לזהב. חילקה את הזהב בין ילדיה ונכדיה.