פעם, מזמן, מזמן, חי אצלנו בחור יפייפה. יום אחד, כמה שבועות לפני החתונה שלו יצא הבחור ליריד לטייל עם כלתו. הם היו כל כך יפים ומאושרים ביחד שכל האנשים היו מסתכלים עליהם.

איך שהם הלכו והלכו בדרכם ליריד, פתאום פגשו בזקן עיוור שהתיישב ארצה בפינת הרחוב. לידו היה קשור כלב המוביל אותו ממקום למקום. הזקן בכה,בכה וביקש רחמים מהשמים. הזוג הצעיר ניגש אליו ושאל אותו במה ניתן לעזור לו אולי בכסף או במשהו אחר.

הזקן סירב לקבל כל עזרה והתחיל להתלונן על החיים האומללים שלו, על החושך שבו שקע מאז שנים רבות.

"אני מבקש רק רחמים מהקדוש ברוך הוא שייקח לי את החיים, כי לשווא אני חי. חן חן לכם, תחיו חיים ארוכים ומאושרים."

הזוג הצעיר עזב אותו והם המשיכו בדרכם ליריד. שם הסתובבו, קנו הרבה דברים, נהנו ובילו. אחרי כמה שעות של טיולים , החליט הזוג לנוח ולאכול משהו. הבחורה התישבה על הדשא ליד עץ מצל, והבחור הלך להביא ממתקים ומים קרים. הוא הבטיח לחזור מייד. אך הוא לא חזר.

עברו שעה, שעתיים. החתן לא חוזר והצעירה התחילה לדאוג. אולי קרה לו משהו? אולי תעה בדרך?

חשבה ופחדה בליבה, אז היא התחילה לחפש אותו ימינה, שמאלה, שאלה כל אחד: "ראיתם אולי בחור יפייפה, שחור עיניים?"

"לא."

" האם ראיתם בחור יפיפה, שחור עיניים, שיער וזקן כפחם?"

"לא."

ניגשה לדוכן הממתקים: "האם ראיתם בחור יפיפה, שחור עיניים, שיער וזקן כפחם, לבוש בכותונת צחורה כשלג?"

"כן, ראינו אותו, היה כאן."

"איפה הוא? לאן הלך?"

"איננו יודעים. איש מוזר, עטוף בשחור תפס אותו, סחב אותו, ונעלמו מייד."

הערב ירד לאט. הצעירה מיהרה לחפש את ארוסה האהוב. תעתה בסמטאות, דפקה בשערי הבתים, צעקה, קראה לו, אך אין עונה. ובסוף, כשהגיעה על יד בית הקברות, היתה כבר באפיסת כוחות.

"את מי את מחפשת?" שאל אותה קול מפחיד הבא מתהומות.

"את אהובי." ענתה בפחד הצעירה.

"איך הוא נראה?" שאל אותו הקול.

"הוא יפיפה, שחור עיניים, שיער וזקן כפחם."

"כאן הוא נמצא." ענה לה הקול.

"תביא אותו! הוא שלי ורק שלי!"

"הוא איננו כבר."

"מדוע? תחזיר לי אותו! הוא צעיר,הוא טוב לב, הוא צריך לחיות!"

"אחזיר לך אותו," ענה הקול המפחיד, "בתנאי שתמצאי מישהו שיבוא במקומו."

הצעירה רצה בחזרה לעיירה אל פינת הרחוב שבה ישב הזקן העיוור.

"בוא, רצית למות, בוא במקום אהובי שמלאך המוות לקח אותו. לשווא אתה חי."

"קחו אותה מכאן!" צעק העיוור, "היא משוגעת. מרצוני הטוב, לא אמות. החיים ניתנים רק פעם אחת!

והעיוור הזקן הסית את הכלב שלו נגד הבחורה הצעירה.

קן מופלג עיוור טוען לפני זוג ארוסים צעירים, שאין ערך לחייו בצורתם הנוכחית, ושהוא מעדיף את המוות מהחיים. זמן קצר אחר כך חוטף מלאך המוות את החתן הצעיר. כלתו מבקש מהמלאך להחזירו לה. המלאך מוכן לכך אם הכלא תמצא אדם המוכן להחליף את ארוסה. הכלה פונה לזקן העיוור אך הוא רוצה לחיות אפילו בתנאים הגרועים שהוא נמצא בהם, ומסית את כלבו נגד הכלה.