שלמה המלך מטיל על וזירו, בניהו בן יהוידע, לבדוק אם הזכרת האב בתהילים ק"ג 13 "רחם אב על בנים" היא נכונה או שמא, לפי הנסיון בחיים, צריך להיות "אם" במקום אב. בניהו מספק למלך את ההוכחה על נכונותו של הפסוק הנדון כפי שכתוב בתהילים. הוא משכנע אשה של משפחה ענייה למכור לו, עבור כסף רב, אחת מבנותיה שאינה מוצלחת כל כך. אבי המשפחה לעומת זאת מתנגד בתוקף לעסקה. הוא רץ עם הכסף אחרי בניהו כדי לקבל את בתו בחזרה. בניהו אינו מצליח להפחיד או לפתות את האב, מחזיר את הבת לאביה ומרשה לו להחזיק את הכסף כתגמול על מעשהו. בשמעו את הדברים האלה מכיר המלך שאביו צדק בהזכירו את האב בפסוק.