לעני שתי בנות הרוצות להינשא רק לבני מלכים. כשבן מלך העיר מחפש גמלים שאבדו לו. הוא מספר כי לגמליו קרניים אדומות. אומרת לו הבת הבכירה של העני שהגמלים בעלי הקרניים האדומות נמצאים על האבנים המלבלבות. התשובה הפקחית מוצאת חן. פוקדים על האב לתפור אבן שבה מועכים תבלינים. הבת מייעצת לאביה לתת לכל שר אבן קטנה שבה יטווה חוט. הדבר מוצא חן והבן מתחתן איתה. השנייה מטיילת בעיר וליד בית קפה היא שואלת למי שייך הבית הזה. "לכי טפשה, זה של בן מלך אחר. צריך להתחתן אך הכלה הרה". מבקשים מבת העני להחליף את הכלה בליל הכלולות. היא מסכימה. לסימן היא נושכת את בן המלך באצבע כך שיהלום מטבעתו נשאר בין שיניה. בבוקר הוא מגלה כי הכלה נעלמה ביחד עם היהלום. הוא מגרש את אישתו וחולה מרוב געגועיו אל הכלה האמיתית. יום אחד אישתו (בת העני) מזהה את עצמה כדי שלא ימות. הוא לוקח אותה.