לפני שנים רבות חי מלך ולמלך בדחן אשר היה ננס.

יום אחד ביקש הננס מאת המלך: "אדוני אני משרת אותך כבר שנים רבות. אם רצונך בכך, תן לי חופש."

"טוב" אמר המלך "אבל בתנאי שתמצא לי אדם אשר בכוחו לבדח אותי כמו שאתה יודע לבדח אותי."

יצא הננס אל העיר וחיפש אדם מתאים אך לא מצא בשוק ולא בבתי קפה. החליט בליבו לצאת מעיר המלוכה וללכת לעיר אחרת. הלך כל יום ועדיין לא הגיע למקום חפצו. בערוב היום עבר על יד משקו של ביי. נכנס לבקש מקום לינה. דפק על דלת הבית ויצא משרת אשר בקש לדעת את חפצו.

"אני רוצה פה ללון לילה אחד" אמר הננס.

"עלי לשאול את אדוני" השיב המשרת "אם הוא ייתן לך רשות להישאר פה תוכל ללון בחדר האורחים."

הלך המשרת לשאול את הביי, והביי הסכים להלין את הננס ולא זו בלבד אף נתן הוראות למשרתו להכין בשביל האורח שלושים ביצים וככר לחם שלמה.

טיגן המשרת את הביצים (הוא כפי הנראה עשה עיניים כי טיגן כל ביצה לחוד) ואפה את הלחם. חשב בליבו: "שלשים ביצים וככר לחם שלם הרי זה יותר מדי בשביל הננס." ואכל שלוש מן הביצים ורבע מן הלחם. עשרים ושבע ביצים ושאר הלחם הביא לננס לחדר האורחים. סעד הננס את לבו ונכנס הביי לראות מה שלום אורחו.

"התפלאתי מאד" אמר הננס "לחודש אצלכם רק עשרים ושבעה ימים ואף הירח אינו מגיע לשלמותו אלא רק לשלשת רבעיו."

"לא" השיב הביי "רק בשבילך כאן במקום הזה, לחודש עשרים ושבעה ימים והירח אינו מגיע לשלמותו כי אתה נמצא בדרך ולא הגעת עוד למקום חפצך, לא השלמת עוד את דרכך."

התשובה הזאת מצאה חן בעיני הננס. הוא ביקש מאת הביי מיטה שבה עוד לא הוציאו גזים.

"אין לנו מיטה כזאת" אמר הביי.

הוציא הננס מכיסו את פקודת המלך (המלך נתן לו איגרת לפני צאתו לדרך שבה היה כתוב שהננס הוא בדחן המלך וכל אחד אשר ימצא מתאים להיות ממלא מקומו של הבדחן יתייצב לפני המלך. והבחירה הזאת בידי הבדחן הננס) ואמר לביי: "אם אין לך מיטה כזאת, עלי ללכת."

נבהל הביי וצווה על המשרת להביא מיטה חדשה עם מזרון חדש וסדינים חדשים. הכין המשרת את המיטה והביי שם חתיכת קנה סוף על הסדין.

"למה חתיכת קנה סוף הזה?" שאל הננס.

"בכדי שתוציא את הגזים שלך בעד החלון." השיב הביי, "אין לי כל אפשרות ויכולת לתת מיטה חדשה לכל אורח שבא אחריך."

צחק הננס ושכב לישון.

למחרת בבקר הציע לביי ללכת עמו לחצר המלך ולהיות בדחן במקומו.

"כמה כסף אתה מקבל בשביל השרות הזה?" שאל אותו הביי.

"בודאי מאתיים לירות." השיב הננס.

"הבה נתחלק בסכום הזה." הציע הביי.

הסכים הננס ושניהם יצאו לדרך. בהגיעם לפני המלך ביקש הננס חמש מאות מכות על כפות רגליו כשכר טרחתו. התפלא המלך ולא רצה לתת לבדחן את המכות. אך הבדחן עמד על שלו. ציווה המלך לתת לו את המכות. לאחר המכה המאתיים וחמישים צעק הננס: "עצור! את המחצית השנייה צריך לתת לאיש אשר ימלא את מקומי."

נבהל הביי וקרא: "אבל אינני שותפו! לא עשיתי עמו חוזה!"

צחק המלך בלב כי הבין בחוכמתו את הננס. הפסיק את החייל אשר נתן את המכות, פטר את הננס וקיבל את הביי במקומו.

הבדחן יוצא לחפש מחליף. חכמה ראשונה אצל המארח: ימי החודש (ביצים) וירח מלא (ככר לחם). מבקש מיטה חדשה "שאיש עוד לא הוציא גזים בה". המארח נותן לו קש כדי שהמיטה תישאר "נקייה מגזים". המארח דורש מחצית שכרו של הבדחן. זה מבקש מן המלך מכות וגם המארח מקבל מכות.