היו פעם שני אחים: שם הגדול אברהם, ושם הקטן יצחק. אביהם הוריש להם חלקת אדמה, והם חילקוה לחלקים שווים. עיבדו האחים את אדמתם במשך כמה שנים, ובכל פעם ראה יצחק, שיבולו של אברהם כפול מיבולו.

יום אחד הציע יצחק לאחיו: "בוא נחליף פעם את שדותינו."

"טוב," הסכים אברהם, והם החליפו את החלקות.

שניהם זרעו אך כשאספו את היבול, היה לאברהם שוב יותר חיטה, מאשר ליצחק.

לילה אחד, היה זה ליל ירח מלא, יצא יצחק לגורן לראות, מה שנעשה. והנה ראה איש זקן מאוד ונמוך קומה, עומד ומעביר תבואה מגרנו לגורן אחיו.

מלא חימה אמר לו: "מה אתה עושה כאן?"

"אני מזלו של אברהם." ענה הזקן בשלווה.

"והיכן המזל שלי?" שאל יצחק.

"המזל שלך הוא בארץ רחוקה. הוא שוטף כלים במסעדה בעיר פלונית." הסביר הזקן, "לך לשם, ותביא אותו הנה."

למחרת יצא יצחק לדרך. הלך שלושה חדשים, עד שהגיע לעיר פלונית. מצא יצחק את מזלו שוטף כלים במרתף חשוך, בפינה הנידחת ביותר. גם הוא היה איש זקן מאוד.

ניגש אליו יצחק ואמר לו: "שלום לך, מזלי. באתי לקחת אותך לביתי."

"מה? לאן אתה רוצה לקחת אותי? אינני הולך לשום מקום." פסק הזקן נמרצות.

"הרי אתה הוא מזלי. אתה צריך להיות איתי." ניסה יצחק לשכנעו.

אך הכל לשווא. הזקן לא רצה לעזוב את עבודתו. הרפה ממנו יצחק ורק דבר אחד ביקש ממנו: "דרך רחוקה לפני, אולי תרחם עלי, ותיתן לי קצת צידה לדרך."

נתן לו הזקן שלוש ככרות לחם.

"תודה לך." אמר יצחק, ויצא לדרכו הביתה.

הלך יצחק ימים רבים עד שהגיע ליער גדול. פתאום התנפל עליו שודד מזוין, חיפש בחפציו, אך מצא רק את שלוש ככרות הלחם. לקח השודד שחי ככרות, וחזר למערתו, שם חיכו לו שלושים חבריו. חילקו השודדים את הלחם, אכלו אותו ושבעו כולם.

אמר ראש הכנופייה לשודד שהביא את הלחם: "לך מהר ותביא הנה אח האיש, שלקחת ממנו את הלחם."

יצא השודד ליער והשיג את יצחק. אמר לו: "ראש החבורה שלנו מזמין אותך אלינו."

"תודה, אבל אני ממהר." ענה יצחק.

אך השודד לא הרפה ממנו: "אתה מוכרח לבוא אותי אחרת יהרגו אותי."

ראה יצחק שאין ברירה והלך עם השודד למערתם.

קיבל אותו ראש הכנופייה בסבר פנים יפות ואמר: "ראה, שלושים איש שבעו משתי ככרות הלחם שלך. כבר שלושה חודשים שלא אכלנו לחם, כי הצבא מחפש אחרינו, והקיפו את היער. תבחר לך מאוצרותינו מה שתרצה. הם כאן תלויים על הקירות כלי כסף וזהב ואבנים טובות."

לא רצה יצחק לקחת דבר: "תודה לכם, אך דרך ארוכה לפני, ואינני יכול לקחת איתי מעמסה כבדה."

אך השודדים לא נתנו לו ללכת בידיים ריקות. לבסוף הסכים יצחק לקחת כדור זכוכית וחשב: 'אביא לפחות משחק נאה לילדים.'

המשיך יצחק הלאה בדרכו לביתו. יצא מן היער, והגיע לחוף הים.

רצה להתרחץ ופשט את בגדיו. נפל כדור הזכוכית מכיסו, ונשאר על החול, מבריק למרחקים.

באותו זמן עברה אונייה בקרבת מקום, ורב החובל ראה את הדבר המבריק בחול. הסתכל דרך המשקפת וראה, שזהו כדור גדול.

'זאת ודאי אבן יקרה מאוד.' חשב. קרא לקצין שלו ואמר לו: "לך ובקש את האבן מהאיש שמתרחץ על שפת הים."

ירד הקצין לחוף, ניגש ליצחק ואמר: "האם אפשר לקנות את האבן שבידך?"

"כמה כסף אתה נותן בשבילה?" שאל יצחק.

"לירה אחת."

"זה לא מספיק."

"חמש לירות."

"אף זה לא מספיק."

"אז, עשר לירות."

"גם זה לא מספיק."

כך הם ניהלו משא ומתן עד שהגיעו לסכום של עשרת אלפים לירות. לבסוף לא ידע הקצין מה לעשות, וחזר לאנייה. סיפר לרב החובל כמה דורש יצחק תמורת האבן. החליט רב החובל לרכוש את האבן בכל מחיר ושט בעצמו אל החוף.

הציע רב החובל ליצחק: "אשלם לך עבור האבן עשרים אלף לירות."

"לא אדוני, אינני רוצה למכור אותה כלל."

"אבל מדוע?" שאל רב החובל.

"תראה, כשיצאתי את כפרי הייתי אדם עני לגמרי. אם אחזור עכשיו הביתה עם כל כך הרבה כסף בכיסי, לא יאמינו לי האנשים שלא גנבתי אותו."

"טוב." אמר רב החובל, "סע עמי לעיר הקרובה, ושם נלך לעורך דין. אספר לו, שאתה אחי, שלא ראיתי אותך מזה עשרים שנה ועכשיו מצאתי אותך במצב רע. ברצוני לתת לך מתנה עשרים אלף לירות. עורך הדין יכתוב לנו חוזה, ושנינו נחתום עליו."

"טוב." ענה יצחק, ונסע עם רב החובל לעיר הקרובה.

הלכו לעורך דין וכתבו את החוזה. אולם רק יצאו מן המשרד שהיה בקומה שנייה, נפל רב החובל מהמדרגות התלולות, התגלגל למטה ומת מיד.

לא היה לרב החובל יורש, ויצחק נחשב כאחיו לפי החוזה, ככה ירש יצחק את כל רכושו של רב החובל: בתים, אניות וכסף.

האח הצעיר מוצא את מזלו של אחיו המצליח המעביר תבואה מגורנו לגורן אחיו. המזל נותן לו את הכתובת ושולח אותו אל מזלו הוא. הוא מוצא אותו רוחץ כלים ואינו רוצה לעזוב את מקומו. מקבל מתנה 3 ככרות לחם. הוא מאכיל בו שודדים. אינו רוצה בשכר. בוחר זכוכית מתברר שזה יהלום. רואים אותו מן האנייה. בעד היהלום הוא מקבל מרב-החובל של האונייה הון, וכדי לחפות על ההתעשרות הפתאומית, כותב רב-החובל בחוזה כי הוא אחיו. בן רגע הוא מת והאח העני יורש את הכל.