סלם, מרים

שם הסיפור

תמצית

רושם

מספר אסע"י

האיכר שרקד במסיבת המלך

איכר רקד יפה במסיבת המלך והנסיכה חשקה בו ובאה אליו בלילה. הם נרדמו ובבוקר היא לא ידעה כיצד לחזור לארמון מבלי שירגישו בה. האיכר עטף את שניהם בסדין וקרא לבניו בזה אחר זה. הוא טען שהוא חולה והראה להם מתחת לסדין מהי "מחלתו". כל הבנים הודו שהוא חולה ואמרו כי אין למצוא לו תרופה והלכו להביא לעצמם רובה כדי להתכונן למלחמה. הבן הצעיר של האיכר היה מפגר. כשראה את בת המלך אמר שהוא ירפא את אביו. כשהגיעה שואבת המים, לקח מידיה את הכד ושבר אותו לרסיסים. היא צעקה וצעקתה הבריחה חלק גדול מאנשי החדר. הלך לשדה והתיר את השוורים ועורר מהומה שהוציאה את כל שאר האורחים מן החדר בו שהה אביו עם הנסיכה. כך, יכלה בת המלך לחזור לחדרה מבלי שהסוד יתגלה. האיכר שמח ופיצה את המלך על המהומה ולבנו הצעיר הוריש את מחצית רכושו.

גבעוני, רבקה

12070

האיש שילד בת

איכר חשוך בנים בכה. זקן נתן לו שני תמרים לתת לאשתו. הוא נתן לאשתו תמר אחד ואחד אכל בעצמו. שניהם נכנסו להריון. הוא ילד בת, בשדה. מאחר ולא ידע לטפל בה הלך לראות מעשי אשתו בבית. פעם בא נשר ולקחה לקנו. אחר כך בא דרקון, הכניסה להר וגידל אותה. יום אחד שכח לסגור את ההר והיא ברחה. ראה אותה בן השולטן והתחתן איתה. הלך למכה, אמו ואחותו העבידו אותה בפרך עד שברחה. כשחזר בן השולטן כעס ובכה. יום אחד הלך לשוק וראה את המשרתת שלה שהובילה אותו לבית. הוא רצה שהיא תחזור אליו והיא רצתה להתגרש, או שיביא לה נר שמדבר. הוא הביא לה נר והנר אמר לה את שמה ואת קורות חייה. בינתיים הלך האיכר מעיר לעיר עד שהגיע לבית בתו. לאחר שאכל, שמע את הנר ובכה. היא ראתה שהוא אביה והם חיו בשלום.

גבעוני, רבקה

12071

בן הבתולה

זקן נשא בתולה ומת בליל כלולותיו אך הנערה היתה בהריון. בני הזקן אמרו שבנה אינו אחיהם ונידו אותה. כשגדל בן הבתולה שאל על אביו ודרש משפט צדק. אחיו טענו שלא מגיע לו כלום מלבד הרוח. הוא החתימם על חוזה. כשרצו הבנים לזרות מוץ ברוח אסר עליהם לעשות זאת. הלכו לשופט. השופט ציווה על בן הבתולה לגנוב מבת השופט טלה. עשה כן. רדפה אחריו עד לבית השופט והוא התחבא. הבת נתנה את סימניו לאביה: הוא בן זקן ובתולה. האחים שמעו ונתנו לאחיהם חצי מרכושם.

גבעוני, רבקה

12072

הבן שירש מאביו ממון וחנויות

לבן שירש מאביו כסף רב יש אישה לא אצילה. בגלל זה היא בוגדת בבעלה ומבזבזת את כספו. חברו של הבעל מגלה זאת והבעל מגרש אותה. הוא רוצה לרכוש לו אשה אחרת, בת מלך, אך הוריה מעמידים תנאים: למכור ולקנות כמות גדולה של זהב, והם לא מספקים לו את הכלה. הוא נאלץ לגנוב מחרוזת יהלומים מאוהלה של כלה. ציפור לוקחת אותה ממנו ומחזירה לכלה. הוא נאלץ להסביר לאשה מדוע גנב. היא מתרשמת מדבריו ורוצה לעזור לו. היא מתאהבת בו ובורחת עמו למדינה אחרת. שם היא מנצחת בתחרות שעורך בעל בית מלון מרושע (האכלת חתול בשעווה) ויורשת את כספו. האשה מסיתה את מאהבה לפתות את בת השולטן. הפ נתפסים בשעת מעשה ונדונים למיתה. האשה מצילה אותם, כשהיא מחפשת את בת השולטן לבת אשפתות וטוענת שהיא ובעלה נכנסו בטעות לארמון ואז תפסו אותם. בת השולטן מתחתנת עם הבחור ויולדת לו בן. האשה רוחצת את בגדיה בנהר. בת השולטן מבקשת משומרי ראשה כי יהרגו את האשה. השומרים מביאים אותה לארמון מרוחק ביער, אך שיירת גמלים מצילה אותה וכרמז לבעלה שהיא עדיין קיימת היא אומרת: בנות זונות אבודה. על פי זה בעלה מאהבה מכיר אותה והם חיים עד עצם היום הזה בעושר ובאושר.

גבעוני, רבקה

12073

בן הסוחר ואחותו

סוחר מת וציווה על בנו לדאוג לאחותו כל חייו. בעצת אמם הוא שלח את אחותו לטייל. בדרך היא נאנסה על ידי איש שנתן לה כמזכרת צמיד ואת טבעת החותם שלו ששמו חרוט על שניהם. היא ילדה בן ואיש לא ידע את זהותו מלבד אחיה ואשתו, שהתנהגו כאילו הילד הוא בנם. בן 15 גילה הילד כי דודו אינו אביו. כדי שהאם תזהה את אבי ילדה נדדו האח ואשתו בין הכפרים וערכו בכל מקום סעודות. כשזיהתו אותו עקב אחיה אחריו וגילה כי הוא מלך. הוא טיפס על כתלי הבית, הגיע לחדר אחות המלך ושכב עמה. הדבר נודע למלך לאחר כמה חודשים. הוא ציווה לאסרו ונשבע לעשות לו משפט צדק. הילד בא כשהוא עונד את הטבעת והצמיד ושאלו מדוע אביו רוצה להרוג את דודו. המלך הבין, שיחרר את האיש מהכלא, השיא לו את אחותו ונשא את אם בנו לאשה.

גבעוני, רבקה

12074

הבת שרצחה את אמה

בהסתת שכנה רצחה בת את אמה, כדי שהשכנה תינשא לאביה. לאחר החתונה ציוותה האם החורגת לסלק את ילדי הבעל מן הבית. האב הביאם ליער. באה פרה מהיער ובעטיניה חלב, מים, מזון ואש. הפרה היתה לאמם. לאחר כמה שנים חזר האב ליער ומצא את ילדיו בריאים ושלמים. האם החורגת קינאה, הלכה ליער ופיזרה מחטים מתחת לביטנה של הפרה. הפרה מתה. הבן היה צמא, שתה מים מנהר ההופך אנשים לאיילים ונהיה לאייל. הבת הלכה למלך שירפא את אחיה ובתמורה הבטיח האייל שהמלך יתחתן עם אחותו שדמעותיה גשם, צחוקה ברק, אם תעצום את עיניה יהיה לילה ואם תסתרק ינשרו משערותיה יהלומים. האייל אמר שאם דבריו לא יתגשמו הוא יאכל את שארית הקמח, ישתה מים מלוכלכים ויגור על מפתן הסוס. המלך הסכים. לפני החתונה החליפה ה"קוסמטיקאית" את האחות בבתה שלה וההבטחות של האייל לא הקיימו. האחות עפה עד שהגיע לשדה ושאלה את החורשים על אחיה ועל המלך. היא בכתה וירד גשם. החורשים חזרו לביתם ואמרו שירד גשם (בעוד שבאמת לא ירד). למחרת היה חושך, וכך הלאה, עד שהמלך בא, ראה אותה, לקחה חזרה לארמון והרג את הקוסמטיקאית ואת בתה. כעבור חודשים עלה השולטן למכה ואמר לכולם לשמור על אשתו כי היא הרה. הנשים הקנאיות פרשו שמיכה על הבאר ואם השולטן קראה לה לשבת אתן לעבוד. ברגע שישבה הן קמו והיא נפלה לבאר. ילדה בן בתוך חור בקיר הבאר וה' דאג למחסורה. השולטן חזר, איים על אחיה שימצא אותה. האח הגיע לבאר ודיבר איתה. בן השולטן שמע, קפץ מן הבאר ואמר לשולטן שאת זה עשו אנשים עצלים. המלך פקד להרוג את אמו. הם חיו בטוב.

גבעוני, רבקה

12075

המלך ושלוש הנשים

מלך שמע 3 אחיות מביעות משאלותיהן להינשא למלך: א' תאפה עוגה שכל הגדוד יאכל ויותיר, ב' תסרוג שטיח שיכסה את המדינה כולה, ג' תיתן לו את השמש והירח. המלך התחתן עם שלושתן ובא לתבוע את ההבטחות. הראשונה אפתה עוגה עם מלח וכל הגדוד טעם והותיר. השניה אמרה שפטפוטי נשים הם "סתם". השלישית אמרה שיחכה עד שתלד. מיד אחרי הלידה זרקו אחיותיה הקנאיות את התאומים שנולדו דרך החלון ובמקומם שמו 2 חתולים. המלך כעס, ציווה לסגרה במגדל ולתת לה רק לחם יבש ומים. בקצה המדינה חי גנן זקן שריחם עליה. בא כל לילה, הרדים את שומרים והאכיל אותה. בניו המשיכו בכך אחרי שהזדקן. בתום 12 שנה הוציאו אותה מן המגדל והנה היא שמנה ולבנה. המלך כעס וציווה למצוא מי עזר לה. סיפרו לו שראו את הגנן עובר לילה לילה עם סל מכוסה סמוך למגדל. קראו לגנן והוא הודה. הגנן חקר לגבי החודש, היום והשעה בהם נולדו ה"חתולים" וסיפר שראה שני ילדים נופלים דרך החלון וכי הוא לקחם לביתו וגידלם כילדיו. המלך ציווה לשחוט את 2 נשותיו, החזיר את אשתו וילדיו לארמון ולזקן בנה בית סמוך לשלו כדי שיוכלו להתראות.

גבעוני, רבקה

12076