חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי המספר
|
אסד, יחיא וסעדה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
רושם |
מספר אסע"י |
|
החמורה |
אדם ראה בדרכו אתון, רכב עליה עם כל משאו. השתין עליה והיא נעלמה. במרחק מה ראה גדי, לקח אותו על כתפיו. השדה צחקה עליו ואמרה: אתה השתנת עלי ואני השתנתי עליך. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
חמסה |
אמו של המספר ראתה בלילה שדה המנסה להתעסק עם בעלה. לא פחדה ממנה. השדה דחפה אותה בחזה ובבוקר מצאה טביעת אצבעותיה. סיפרה הכל לבעלה. ביתם היה מלא שדים אלא שה' עשה שבני אדם לא יראו אותם כל הזמן, אחרת ישתגעו. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
הטבילה |
המספר לקח את אשתו לטבילה למקום רחוק ומסוכן אפילו ביום, נחשים, מדבר. הבריכה מוקפת אילנות. שמעו קול פעיה של עז וידעו שזו שדה. הוא לא רצה להכריח את אשתו להיכנס לבריכה אבל אשתו נכנסה תוך כדי שירת בקשה נגד משטינים. לא בטוח אם זו היתה טבילה כשרה. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
ליל הפסח |
לאחר ליל הסדר עישן המספר נרגילה וקם לקחת גחלים מן המטבח. במטבח ראה אשה לבושה כמו מלאך המוות. פחד, ובכל זאת לקח את הגחלים. יצא מהמטבח והיא צחקה. פחד. ישב על יד אביו עד שקם ללכת לבית הכנסת. שעבר פעם בשדה של כרוב של ערבים קיבל טפיחות חזקות על גבו מהשדים. אלה מסוכנים יותר מן השדים בבתי היהודים. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
סיפורו של אבא |
בלילה נכנסה שדה לחדרו של אבי המספר. היא ביקשה שיסיר ממנו את החרב (הברזל) שאתו נהג לישון ולא יאונה לו כל רע. עשה כבקשתה והיא ישנה במיטתו. בבוקר העירה אותו לקום לתפילה והסתלקה. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
סעודת ערב שבת |
כזוג צעיר גרו המספרים עם ההורים. בהעדר ההורים לן בביתם בחור ערבי, בן השכנים, כדי לשמור על סעדה, האשה. בבוקר מצא את גינת הריחן מושקית ואת דיר העיזים נקי. כל זה מעשי השדים. בליל שבת שומעים קולות רמים. הבחור מציע שהמספר יוציא להם את שאריות האוכל. אכן, השדים היו רעבים. הערבי מסרב להישאר בבית הזה. השדים אומרים למספר שישאיר הכל פתוח והם ישגיחו על האשה ועל הבית. כך היה. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
הכישוף |
דבר שקרה כאן, בישראל. מישהו עשה שבעה קשרים בתול (הינומה) של כלה, לכן החתן לא יכול היה למלא את תפקידו בלילה. שכנה חלמה שצריך להתיר את הקשרים בהינומה. בדקו, מצאו את הקשרים, התירו אותם והחתן חזר לתפקד. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
הנדוניה |
המספר היה במקום זר, רחוק מהבית. פגש שדה שצריכה להשיא את בתה. ביקשה שיכין לה דברים לנדוניה. נתנה לו חומרים והיה צריך להעביר הכל לביתו המרוחק. העמיס את החמור ויצא בלילה. בוואדי רחב ראה מעגלי אורות. חשב שאלה אנשים. מנביחת הכלבים הבין שאלה שדים. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
ילדה כלה |
הוריה של המספרת השיאו אותה כשהיתה ילדה. היא ברחה מבית הוריה, וגם מהיישוב הערבי, והלכה למקום שבו היו שדים. עמדה וצפתה בהם כל הלילה. כלב-שד הסתובב סביבה והיא ליטפה את ראשו. בבוקר בא שליח מהוריה על גמל והוביל אותה לביתה. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
הלידה והמים |
המספרת, בעלה ודודתה הולכים לשאוב מים ליולדת. במעיינות הקרובים לא היו מים ורק ממעיין מרוחק שהגיעו אליו בלילה ניתן לשאוב. העמיסו את הכדים על חמור וכל הדרך חזרה היו מסביבם רעשים ועדרים של פרות ועיזים לא טובים ("מגרעה"). אלה הם שדים. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
המבשלות הצעירות |
המספרת וחברתה מבשלות דייסה. שכחו לשים מים והתבשיל לא מוצלח. משאירות אותו ל"בני הבית", השדים, שיאכלו הם. ברגע שיצאו מן המטבח שמעו את השדים רבים מסביב לאוכל. |
לוי, ליאורה-לילי | |
|
מי טחן את הקמח |
נהגו לטחון את הקמח במרתף. אשה ירדה למרתף ומצאה על הריחיים חמישה גורים (כמו חתולים). פרשה עליהם צעיף שלא יהיה להם קר. אמם, השדה, הציעה לטחון עבורה את החיטה כאות תודה. |
לוי, ליאורה-לילי |