הגראף, אדוניה של העיירה, פגש "ליהודי שלו", כשהוא פוסע פסיעות דקות, עקב בצד אגודל, וכובעו שמוט לו עד לערפו, כדרך בני-אדם, שרבות מחשבות בלבם. עיכבו הגראף ואמר לו:

- על מה אתה חושב בשעה זו?

- לקנות את העיירה מאתך אני חושב, – השיב היהודי.

לגלג עליו הגראף:

- שמא דעתך נטרפה עליך? העיירה שוויה לפחות חצי-מיליון, ואתה – כל הונך חמש מאות זהובים.

החזיר לו היהודי:

- אדוני גראף, וכי בשביל שאיני יכול לקנות איני יכול גם לחשוב?

אין השאלה (המחשבה) עולה כלום