ספר הבדיחה והחידוד
אלתר דרוינוב
|
בסוף "הזמן" גבה מלמד שיירי שכר-הלימוד וישב ודן עם אשתו: מה סגוּלה יעשו לממונם, שלא יתבזבז? נקנה עז, – חרצה האשה. יפה אמרת, – הסכים המלמד. למחר השכים ויצא לבקש עז. הגיע לכפר וחזר על בתי-הכפר: אין עז. פרש מכפר זה ויצא, כדי ללכת לכפר שני. שהה שהייה קלה לצורך קטן, ומחמת טירדה נתחלף לו מזרח במערב ושב בדרך, אשר בהּ בא. והיה מהלך ותמה: הנה האילן, הנה השלולית, שפגעתי בלכתי לכאן... לסוף הגיע עד סמוך לביתו. נשא עיניו לשמים ואמר: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: "סדנא דארעא חד הוא"[17]. אילו לא ידעתי בבירור שאני הולך לכפר, הייתי חושש שמא לביתי אני שב... |
|
J2027 |
|
Opium-smoker on journey asks his way about; ends up at his own house. |
|
בשעת נסיעתו (חיפושו אחר עז) שואל איש את הדרך ומגיע אל ביתו שלו |