צדקה עשה הקדוש ברוך-הוא עם חסיד אחד וזימן לו אורח הגון לסעודת-פורים – נכדם של קדושים. וכשהעמידה בעלת-הבית את הלביבות על השולחן נטל "הנכד" לביבה אחת ואמר:

אחת אני נוטל – כנגד המקום ברוך-הוא, שיחיד הוא בעולמו.

חזר ונטל שתיים ואמר:

שתיים אני נוטל – כנגד משה ואהרן.

חזר ונטל שלוש ואמר:

שלוש אני נוטל – כנגד שלושה אבות.

חזר ונטל ארבע ואמר:

ארבע אני נוטל – כנגד ארבע אמהות.

חזר ונטל שתים-עשרה ואמר:

שתים-עשרה אני נוטל – כנגד שנים-עשר שבטים...

ראה בעל-הבית, שעדיין לא נתקררה דעתו של "הנכד" ועוד ידו נטויה, הזדרז ואמר לאשתו:

לאה, מהרי וטלי את הקערה. חוששני, שמא יטול רבי כנגד שישים ריבוא ישראל...