אגדה של חזנים.

‏בשעה שברא הקדוש ברוך-הוא את העולם עלה במחשבה ‏תחילה ליתן ארבעים שנה לכל ברייה. נכנס סוס ושאל:

- מה תהא מלאכתי?

השיב לו הקדוש ברוך-הוא:

- הבריות ירכבו עליך.

בעט הסוס ברגלו ואמר:

- אם לכך אני נוצר, דיי בעשרים.

הסכים הקדוש ברוך-הוא.

יצא הסוס. נכנס אחריו חמור ושאל:

- ואני מה תהא מלאכתי?

השיב לו הקדוש ברוך-הוא:

- משאות תשא על גבך.

כפף החמור את ראשו ואמר:

- אם לכך אני נוצר, טול ממני עשרים.

הסכים הקדוש ברוך-הוא.

יצא החמור. נכנס אחריו חזן ושאל:

- ומה תהא מלאכתי שלי?

השיב לו הקדוש ברוך-הוא:

- מלאכתך תהא נקייה וקלה – תנעים זמירות.

השתעל החזן ואמר:

- אם לכך אני נוצר, הוסיפה לי עוד ארבעים.

הסכים הקדוש ברוך-הוא והוסיף לו עשרים שנה של הסוס ועשרים שנה של החמור. ומכאן: עד ארבעים חזן שר כהלכה. מארבעים ואילך הוא צוהל כסוס ונוער כחמור.