ראה שמעיה בטלן, שחג-הפסח ממשמש ובא ובידו אין כלום לצורכי החג, נמלך וכתב מכתב לקדוש ברוך-הוא:

"אבינו מלכנו, רחם נא ותן לעבדך שמעיה בן-פייבוש הלוי ממון לצורכי הפסח".

כתב את המכתב, חתם עליו בסלסולים, "שמעיה במוהר"ר פייבוש סגל" וזרקו לשמים. עשה הרוח שליחותו והביא את המכתב – לידי רוטשילד. קרא רוטשילד את המכתב, שלח אחרי שמעיה ואמר לו:

שמע אלהים תפילתך ושלח לך על ידי חמישים זהובים.

נטל שמעיה את הזהובים והביאם לאשתו. נסתכלה בו אשתו וראתה, שפניו עצובות. אמרה לו:

שמעיה: על מה אתה נעצב עכשיו?

החזיר לה שמעיה:

מי יודע, כמה הותיר רוטשילד זה בידו שכר-טרחה!...