אפרים גרדיגר בא לעיר והביא שעווה למכירה. ראה, שהעיר כּוּלהּ בּוּרים והדיוטות, עמד והכריז:

מחר יום-כיפור!

נבהלו אנשי העיר: שעווה לנרות אין להם וחזן לתפילה אין להם.

אמר להם אפרים:

אל תראו! שעווה לנרות יש לי, ולירד לפני התיבה אני יודע. שיבחו והודו לאפרים, קנו מאתו את השעווה והלכו ל"כל-נדרי" שמחים וטובי-לב על הנס שנעשה להם.

אותו יום בא אורח לעיר. יצא לרחוב ותמה: החנוּיוֹת סגורות, הרחובות ריקים ובית-הכנסת מלא. נמלך ונכנס לבית-הכנסת לראות, מה יוםמימים. כיוון שנכנס ועלה למזרח, הכירו אפרים. מיד נשא את קולו ופתח בניגון של פיוט לימים נוראים:

"שלום עליכם, רבי חיים. עשיתי יום-כיפור ומכרתי שעווה בכפל-כפליים. היום כאן ומחר ויברח, חצי שלי וחצי שלך – קדוש!"...