לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

בתא של קרון-הרכבת נצטרפו כל הנוסעים יחדיו לשיחה בציבור. מעניין לעניין הודיע אחד מהם, שיודע-מחשבות הוא.

שמא אין אתם מאמינים? יתערב נא איש מכם עמי. ישליש הוא חמישים רובל, וגם אני אשליש כן. אם אדע למצוא מה שבלבו, יהיה הכסף לי, ואם לאו – לו יהיה הכסף.

מסכים! – נענה אחד מן החבורה. – הרי חמישים רובל. והגידה נא על מה אני חושב בשעה זו.

נעץ בו הידעוני את עיניו ואמר:

על שמיטה אתה חושב. לא כך?

הרהר הלה והחזיר:

אף-על-פי שלא כך, מכל-מקום יהיה הכסף לך – שכר עצה טובה.