תמימים וערמומים

בן-כרך לן בפונדק יהודי בכפר. עם אשמורת-הבוקר הקיץ ושמע: הפונדקית טורדת לגוי משנתו:

איבן, קומה! הפעמונים מצלצלים... תעבור זמן-תפילה בצרקוב!

נטפל האורח לפונדקית ואמר לה:

דודה, מה איכפת לך, אם איבן יעבור זמן-תפילה בצרקוב?

הבריחה הפונדקית דמעה גנובה והחזירה:

איבן זה בני-יחידי הוא, ויצא לשמד... אם לא זכיתי, שיהא בני יחידי יהודי ירא-שמים, יהא לכל הפחות גוי ירא-שמים.