אכלנים ושתיינים

תלמיד חכם, שירד מנכסיו, ביקש להיעשות מלמד, ולא נמצאו לו תלמידים, משום שהיה נותן בכוס עינו. סח צערו להרב, ואמר לו הרב:

תמה אני עליך, שאין אתה כובש את יצרך. אילו כבשת אותו – ראשון למלמדים היית לנו.

החזיר לו הלה:

רבי, עד שאתה תמה עלי, תמה אני עליך. כל עיקרי איני מבקש להיות מלמד, אלא כדי שיהא סיפק בידי לשתות, ואילו אתה אומר לי, שלא אשתה, כדי שיהא סיפק בידי להיות מלמד.