לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

סוחר זקן חלה, וכשהרגיש שמלאך-המוות עומד מראשותיו קרא לבנו ופרט לו כמה וכמה ממונות גדולים וקטנים, שיש לו בידי אחרים. לאחר שסיים אמר לו הבן:

אבא, שמא תפרט את הממונות, שיש לאחרים בידך?

גנח החולה מחמת עייפות והחזיר:

אין צורך. דבר זה יפרטו הם כשתגיע שעתם שלהם...

(בנוסח אחר שמע אחד-העם בדיחה זו מפי גוטלובר. עי' אחד-העם, "פרקי זכרונות ואגרות", תל-אביב תרצ"א, עמ' 46-47).