אכסניות ואכסנאים

שמריל שניסקבר בא לעיירה, ירד לאכסניה, התיר את צרוריו ופקד שיביאו לו סעודה לחדרו. נכנסה אשה מפוחמה ‏והביאה פרפרת – תערובת של צנון ושומן, אחר כך חזרה והביאה מרק ובשר. נתן שמריל עינו בפרפרת תחלה: הצנון מרובה והשומן מעט. נתן כף לתוך המרק והעלה - קילקי של שערות. קצה נפשו ולא אכל גם את הבשר.

עד שישב ותהה על סעודה זו, נכנס בעל האכסניה ושאל אותו:

- רבי שמריה, מה דעתך על האכסניה שלי?

השיב לו שמריל:

- הכל טוב ויפה באכסניה שלך, אלא שלחינם אתה כופה את ההר על אכסנאיך ונוטל רשות-הבחירה מהם.

תמה בעל-האכסניה:

- מאי משמע?

הסביר לו שימריל:

- הנה, לדוגמה, פרפרת זו של צנון ושומן. מוטב, שהיית נותן צנון לחוד ושומן לחוד. שמא יש אדם המרבה דווקא בצנון, – יטרח ויעשה כרצונו. כיוצא בזה, המרק. מוטב, שהיית נותן מרק לחוד ושערות לחוד. שמא יש אדם, הרגיל דווקא לאכלם יחד, – יטרח ויעשה כרצונו. והוא הדין הדיילה‏. מוטב, שהיתה נערה-בתולה. שמא יש אדם, שדווקא אשה ולא בתולה הניא לו, – יטרח ויעשה כרצונו...