קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים

ההוא שעלה לקרון של רכבת ולא מצא מקום לשבת: כל הספסלים תפוסים. פנה כה וכה וראה: בקצה הקרון תפסה לה אשה זקנה ספסל שלם והיא מתקינה עצמה לשינה. ניגש אליה ואמר לה:

מזל-טוב, דודה!

מיד החזירה לו הזקנה ברכה, צימצמה את עצמה והתפיסה לו מקום לשבת. לאחר שישב אמרה לו:

מילא, "מזל-טוב" יפה כל-שעה. אבל – על שום מה?

תיקן לו הוא את מקומו יפה-יפה והחזיר לה:

חייך, דודה שזו לי פעם ראשונה אני רואה אותך אחרי חתונתך...