קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים

ההוא שעמד בבית-הנתיבות וצעק וקבל:

אוי ואבוי! איחרתי, איחרתי.

ניגש אליו אחד ושאל:

כמה איחרת?

אוי, – החזיר הקובל, – שני רגעים איחרתי.

סנט בו הלה:

בושה אין לך. שני רגעים איחרת, ואתה זועק וקובל כאילו איחרת שתי שעות.

[נוסח אחר:

נענה השני ואמר:

מתקנא אני בבר-מזל שכמותך. אתה רק שני רגעים איחרת, ואילו אני שתי שעות איחרתי.]