קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים

בחור קרתני שמע, שבכרך הסמוך יש אדם אחד, ששמו הולך מסוף המדינה ועד סוף המדינה, והכל קוראים לו "אפיקורס".

נתקנא בו הבחור הקרתני, עמד והטיל לאשפה את "הארבע-כנפות", גזז פיאותיו, גילח זקנו, יצא לשוק בשבת ומקלו בידו, עשה כל דבר אסור, – ומיד התחילו קוראים לו: "עבריין", מופקר", "משומד להכעיס"; "אפיקורס" לא קראו לו.

ראה, שכך עלתה לו, נמלך והלך לאותו אפיקורס שבכרך לבקש עצה מפיו. בא ומצא: יהודי ככל היהודים שבעולם – פיאותיו מגיעות עד למטה מן הפרק, זקנו מגודל, יארמולקה על ראשו וציציותיו בוקעות מתחת לבגדו. תמה הבחור:

אתה שאומרים עליך, שאפיקורס אתה?

החזיר בעל-הפיאות:

הן, אני הוא.

במה זכית? מה דבר אסור אתה עושה?

מי אמר לך, שיש דבר אסור בעולם? הכל מותר.

השתאה הבחור הקרתני:

לדבריך, שהכל מותר, למה אתה מתנהג ככל ישראל ואין אתה עושה שום דבר אסור?

החזיר לו האפיקורס:

אילו ידעתי דבר אסור, ודאי הייתי עושה אותו; עכשיו שאני יודע שהכל מותר – למה אעשה דבר אסור?