לווים ומלוים; שמטנים וכפרנים

מהגר יהודי עמד בניו-יורק סמוך לבנק מפורסם ומכר נקניקים. ניגש אליו בן-עירו ושאל:

מה מצב עסקיך?

השיב בעל-הנקניקים:

ברוך-השם! כבר שמור לי כאן, בבנק, קצת כסף להרחבת-העסק.

אם-כך, – אמר לו בן-עירו, – עשה עמדי טובה והלווני עשרה דולרים.

חלילה! – סירב בעל-הנקניקים. – אסור לי.

מה פירוש אסור? – תמה בן-עירו.

הסביר לו בעל-הנקניקים:

הסכם יש ביני ובין הבנק, שלא נקפח זה את זה: הוא אסור במכירת-נקניקים, ואני אסור בעסקי-הלוואות.