מוֹסר נכנס אצל צדיק ודרש מאתו ממון – שכר שתיקה. אם לאו – ילך וימסור. חרד הצדיק חרדה גדולה והתחיל מדבר על לבו, שיעשה תשובה וישוב מדרכו הרעה. אמר לו המוסר:

רבי, טועה אתה. דרכי שלי ודרכך שלך שתיהן שוות.

נתרגש הצדיק וצעק:

רשע! עכו"ם!

היסה אותו המוסר ואמר לו:

רבי, לחינם אתה כועס. בדוק ותוכח, שיפה אמרתי. כידוע, נחלקו רבותינו בפירוש הכתוב "ויאבק איש עמו"‏[8]; חד אמר: "כמלאך נדמה לו", וחד אמר: "כעכו"ם נדמה לו". ולכאורה קשה: פלוגתא רחוקה כזו, מלאך ועכו"ם, מניין? אלא, שעל אותו כתוב עצמו דרשו רבותינו ואמרו: "על עסקי ממון בא", "להונות את יעקב בא". וכשאדם בא להונות את יעקב ומתכוון לממונו, שתי דרכים טובות לפניו: אם להיות דומה למלאך, או להיות דומה לעכו"ם...