צדיקים ורביים, חסידים ומתנגדים

אתמול, – סיפר חסיד, – נסע הרבי דרך כפר של גויים. יצאו "שקצים" וביקשו ליידות בו אבנים. אמר הרבי את הפסוק "בגדול זרועך ידמו כאבן"‏[2], ומיד נידמו ידיהם של "השקצים" כאבנים.

תמה אחד מן החבורה:

אם-כן, למה חזר הרבי משם ועינו נפוחה?

החזיר המספר:

היה שם "שקץ" אחד חרש, ולא שמע את הפסוק.

שמות טו טז