קבלנים, בורסאים וספסרים; סוחרים וסרסורים; חנוונים ותגרנים; קונים ומוכרים

שבת אחרי שינה של צהריים יצאו קבלן מפורסם ומשכיל מפורסם לטייל. אמר הקבלן למשכיל:

- על הקבלנות הראשונה שלי אתה שואל... כל מה שירשתי מבית-אבא הפסדתי בה, וגם ממונם של אחרים קברתי בבור-צרה זו.

- ומה היתה תקנתך? – שאל המשכיל.

- כמעשה כל הקבלנים עשיתי. ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה מזו. ראשית-כל לקחתי דמי-קדימה, כנהוג. מקצת נתתי לבעלי-החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת-הבית...

- וקבלנות זו היא שהעשירה אותך? – הפסיקו המשכיל.

- לא דובים ולא יער... בה הפסדתי עוד יותר.

- ומה עשית?

- כמעשה כל הקבלנים שוב עשיתי. ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה גם מזו. ראשית-כל לקחתי דמי-קדימה, כנהוג. מקצת נתתי לבעלי-החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת-הבית...

- וקבלנות זו? – חזר המשכיל והפסיקו.

- זו הפסדהּ ברי מלכתחילה.

- אם-כן, – תמה המשכיל, – מה סופו של דבר?

ליגלג עליו הקבלן:

- אי אתה יודע סופו של דבר? סוף אדם למוּת...