קבלנים, בורסאים וספסרים; סוחרים וסרסורים; חנוונים ותגרנים; קונים ומוכרים

הירשל שרוי בצער: כבר עבר ראש-השנה שלהם ובמרכולתו עדיין מונחים שלושה "לוחות" חדשים.

עד שהוא עומד ותוהה, מה יעשה בסחורה זו, שכבר עבר זמנה, נשא עיניו וראה: המאיור סטאפינסקי, לקוחו זה כמה שנים, הולך לקראתו.

- "לוח" בשביל מעלתו, – הרים הירשל את כובעו. – עם כל ההידורים.

- איחרת, הירשל, – סירב סטאפינסקי. – כבר יש לי חמישה.

- היא הנותנת, – נענה הירשל. – מקום שנכנסו חמישה ייכנס שישי... עם כל ההידורים ורק חצי-רובל.

- אוי, הירשל, טרחן אתה... לך ואמור לגברת, שתיקח "לוח" ותשלם, וסימנך – שכחתי את הארנק שלי על השולחן, הסמוך לחלון.

וכשהירשל פונה ללכת סטאפינסקי מחזירו:

- הירשל, תן את "הלוח"... מצאתי חצי-רובל בכיסי.

הירשל נותן את "הלוח", נוטל חצי-רובל ומסתלק והולך – לביתו של סטאפינסקי.

- "לוח" הבאתי... עם כל ההידורים ורק חצי-רובל.

- שוב "לוח"? – תמהה מרת סטאפינסקה. – הביטה וראה: הנה "לוחות" על כל הקירות.

- מה אני יודע? – נענה הירשל – מעלתו ציווה. הארנק שלו, אמר, מונח על השולחן, הסמוך לחלון.

נסתכלה מרת סטאפינסקה בשולחן: אמת, הנה הארנק. לקחה "לוח" ושילמה.

עוד "לוח" אחד נשאר לו להירשל. אתרוג אחרי סוכות... שמא יעלה לקלוּבּ? לא, מוטב שלא יעלה, בשעה זו סטאפינסקי מצוי שם כל-יום.

ועד שהוא עומד ושוקל בדעתו. אם לעלות או לאו, קפץ אליו שמש-הקלוב:

- הירשל, המאיור סטאפינסקי קורא לך.

סטאפינסקי? מה צורך יש לו בי?

כלום אני יודע? הוא יושב ומספר עם כל החבורה, על "לוח" הוא מספר, וכל החבורה צוחקת. כיון שראה אותך בחלון, מיד ציווה שתעלה אליו.

- אה, "לוח"? – צהבו פניו של הירשל. עכשיו אני יודע. "לוח" לראש-השנה פקד עלי להביא, ועדיין לא הבאתי. הסחורה כולה חצי-רובל מחירה, ואני – העלייה במדרגות קשה לי. נזדקן הירשל... יודע אתה, רחימאי? שלם לי אתה את חצי-הרובל, ותחזור ותגבה אותו מסטאפינסקי... הנה "הלוח", תנהו לו...