פרנסים, גבאים, רבנים, דיינים, מגידים, שד"רים, שוחטים, חזנים, שמשים, מלמדים, סופרים, מחברים ומוכרי-ספרים

שניים באו לרב לדין. זה אמר:

- נמיות של-חורף מכרת לי, ואילו אתה נמיות של-קיץ נתת לי.

וזה אמר:

- לא כי, סתם נמיות מכרתי לך.

עיין הרב בדינם ואמר לתובע:

- מה אכפת לך? סוף-סוף אין אדם עשוי לתפור לו פרווה בקיץ. המתן עד החורף ויהיו הנמיות של חורף...

(נמיה – מארדער – כשהיא ניצודה בחורף, עורה יפה ושעיר, וכשהיא ניצודה בקיץ, עורה קרח).