עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

קבצן עמד לפני עשיר והזכיר לו ראשונות:

בילדותם היו שניהם חברים זה לזה; ב"חדר" אחד למדו.

כּפר העשיר:

איני מכירך.

פנה הקבצן לצאת ואמר:

הרי זה סימן מובהק, שמחר תמות.

נבהל העשיר, פייס את הקבצן בנדבה הגונה ואמר לו:

בבקשה ממך, שתפרש דבריך.

נענה לו הקבצן ופירש:

סימן מובהק זה קבלה הוא בידי מרופא מומחה.

אשתקד הייתי מוטל בבית-חולים, ופעם אחת ראיתי את הרופא מסתלק ממיטתו של חולה ואומר לחובש: "הלה לא הכירני, סימן, שמחר ימות". וכך הווה – למחר מת...