המשורר שמעון-שמואל פרוג בא ממושבת-מולדתו לגור בפטרבורג, ומחמת יהדותו לא היתה לו זכות ישיבה בה. מה עשה? הערים והוכתב חדרן לפרקליט ידוע, ועל-ידי כך הותרה לו הישיבה בעיר-הבירה. [37]

פעם אחת הוזמן למשטרה, ושם אמרו לו:

לדבריך, חדרנו של פרקליט פלוני אתה, ואילו לפי הידיעות שבידינו, אתה כותב שירים.

לא נבוך פרוג והחזיר:

בבוקר אני הולך לאדוני, נותן לחמי, ומסדר לו חדר-עבודתו. אחר-כך אני מוביל אחריו את התיקים והניירות לבית-המשפט. ובערב, לאחר שאני נפטר מן העבודה, אני יושב וכותב שירים...

(ש' דובנוב, "җизни Қнига" א', ריגה 1934, עמ' 157).