מתוך החומה

שניים מישראל ישבו על ספסל צהוב [31] בגן מגני-העיר בברלין וקראו עיתונים: אחד קרא "יידישע רונדשוי", והשני קרא – "פאלקישער בעאבאכטער". אמר הראשון לשני:

תמה אני, כיצד אדם מישראל קורא "פאלקישער בערבאכטעכר"?

השיב השני:

לשם מנוחת-הלב אני קורא אותו.

התפלא הראשון ושאל:

חמת מלא ארס הוא זה, ואותו אתה קורא לשם מנוחת-לב?

החזיר לו השני:

שמע ואסביר לך. כשאני קורא "יידישע רונדשוי", מוראים גדולים תוקפים אותי: בפולניה פוגרומים, ברומניה אנטישמיות מתגברת והולכת, באוסטריה נגישות וצרות, באונגריה רשעות, בארץ-ישראל טירור, – וכל לבי חרד בי. ואלו כשאני קורא "פאלקישער בעאבאכטער", בשורות טובות ונחמות יורדות עלי: היהודים הם בעלי-הממון, הם המתווים דרך לפוליטיקה, הם המשפיעים על הכל, הם השליטים בכל מקום, – ולבי נח בי...

[31] בימיו של היטלר הוקצו בגני-הערים בגרמניה ספסלים צהובים מיוחדים ליהודים, כדי להבדילם מן האריים.