מתוך החומה

בחורה צמלה עד שהלבין ראשה – והינומה לא עלתה עליו. פתאום קרה אותה אסון: הסטודנט הדייר שבבית אביה שב פעם אחת ממסיבת חברים "מלא וגדוש". וכשנזדמנה היא לידו ואין איש עמה בבית, לא פיטפט ביצרו – ואנסה.

למחר-למחרתיים דנו אותו חבריו וגזרו:

ישתה בעציצו.

הישח הנדון ראשו והסכים. מיד הסכימה גם היא. קראו עליה:

"אודך כי עניתיני, ותהי לי לישועה"... [25]

[25] תהלים קיח, כא.