מתוך החומה

ההוא שכּלתה לו פרנסתו, נמלך וקנה חלף, יצא ליער ונעשה גזלן. ראה הלך בא, העמיד חלפוֹ כנגדו וצעק:

ממון או דמים!

אמר לו ההלך:

שמא רוטשילד אני, שמא ברודסקי אני? עני-קבצן אני, משאיל על הפתחים מעיר לעיר, ומה ממון יש לי?

נח רוגזו של הגזלן ואמר:

ממון מרובה לאו דווקא. דיי ב"גריבניק".

אמר ההלך:

מילתא זוטרתא! על עשרים פתחים אני צריך להחזיר עד שאני מכניס "גריבניק".

אמר הגזלן:

אם לא "גריבניק" – תן סיגריה. מן הבוקר עד עכשיו לא טעמתי טעם עישון.

אמר ההלך:

איני מעשן.

אמר הגזלן:

אם-כן, תן ציבחר טבּק להריח. אבא, עליו השלום, היה אומר: אין לך תרופה יפה לחלישות הלב מציבחר-טבק.

הוציא ההלך קופסתו מכיסו, פתחה והגישה לגזלן. הריח הגזלן אחת ושתיים והתעטש אחת ושתיים ושלוש. נענה ההלך ואמר:

לרפואה שלימה ולאריכות ימים!

החזיר הגזלן:

לחיים ולשלום!

ונסתלקו זה מזה באחווה ורעות...