מתוך החומה

עני הדיר עצמו מן האוכל יום תמים, כדי שייכּנס בבטן רעבה לסעודת מצוה בביתו של קרוב עשיר. עם ערב ראה, שאין קורא לו, כי יבוא לסעודה, נמלך ומילא כרסו צנון וחזרת ועלה על משכבו.

עד שחטפתו שינה בא משרת של העשיר והזמינו לסעודה. קם והלך לשם. ישבו כל הקרואים ואכלו ושיבּחו:

כמה הנאה יש להם מן הבשר והדגים, כמה טובים ויפים המאכלים!

ישב ואכל גם העני. על בטן מלאה צנון וחזרת אכל ותמה:

כמה משקרים הבריות, כדי לעשות נחת-רוח לעשיר! כמה לא-טובים ולא-יפים המאכלים! כמה אין לאדם הנאה מהם!...

(המגיד מדובנה, "אהל יעקב" לפרשת פקודי, עמודים 152-151 דרוש על הכתוב: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע").