מתוך החומה

פּינסק, מולדת הבּיצות.

אחרי הגשם הפך הרחוב כּולו ביצה אחת גדולה, וסבּלים עומדים בשני עברי הרחוב, מעבירים על גביהם את העוברים ושבים ומקבלים חצי-זהוב שכר-טרחה. אשה עשירה, שמינה וכבידה, מיתגרת ומציעה רבע-זהוב. הסבּלים מסרבים. אחד מן החבורה מסכים. נטל רבע-זהוב, הטיל על גבו את האשה, והרי הוא טופח שתי רגליו זו אחרי זו בבּיצה. ליגלגו עליו חבריו הסבּלים:

רבע-זהוב שכר-נבילה!

פשט הוא את ידו, גילה אחוריה של האשה ופסק להם בקול רם ובשלשלת פסוק שני שבשיר-השירים.

נתחלחלה האשה, המוטלת על גבו, וצרחה צריחה חנוקה:

מה אתה עושה?

החזיר לה הסבּל:

למה את חזירה שמנה כל-כך? לאחורי שלי איני יכול להגיע...