מתוך החומה

ההוא שאמר למשכיל המפורסם שבעירו:

בשביל שמשכיל אתה ובקי בכל שבע החכמות, מה תקנתו של ברזל, שייעשה זהב?

נענה לו המשכיל ואמר:

אמנם, גם חכמה זו אני יודע. לך לביתך ושים גרוטאות של ברזל לתוך קדירה רותחת, תוסיף סמנים אלו ואלו ולבשל הכל יחד כך וכך זמן – ויהיו הגרוטאות לזהב טהור.

שמח הלה, שנתגלה לו רז גדול, ופנה ללכת לביתו. החזירו המשכיל ואמר לו:

אבל היזהר והיזהר, שבשעת בּישול לא תהרהר בּדובּים לבנים. הירהור זה פוגם.

רקק האיש ואמר:

דובּים לבנים? מה לי ולהם?

ומיד מיהר לביתו, גירש אשתו מן המטבח, שפת קדירה על הכירה, הטיל לתוכה גרוטאות של ברזל, הוסיף את הסמנים שאמר המשכיל – ובישל ובישל... שעה, שתיים, שלוש בחש בקדירה הרותחת עד ששטפתו זיעה... לסוף הפך את הקדירה על פיה וקרא:

ימח שמו של אותו אפיקורס! מימי לא ראיתי דובּים לבנים אפילו בחלום; עכשיו – גם על הכירה הם מרקדים לפני...