מתוך החומה

עיר ואם בישראל נשפטה באש ביום של רוח-סערה. הנשרפים לא הספיקו להציל קטנה או גדולה מן הדליקה, ומאות משפחות הגיעו עד כיכר לחם. מיד קראו הרב והפרנסים של העיר הסמוכה אסיפה, כדי להחיש עזרה לשכנתם האומללה. באו רבים אל האסיפה, והכל תמהו:

הגביר "רבי קורח" קופסתו המלאה סגורה ומסוגרת תמיד בפני כל דבר שבצדקה; עכשיו בא גם הוא לאסיפה!

ישבו הרב והפרנסים וסידרו רשימה של מנדבים, וכשהגישו את הרשימה ל"רבי קורח", שייקוב נדבתו שלו, קם על רגליו, התוודה בפני הציבור ואמר:

מורי ורבותי, גלוי וידוע לפניכם, שידי קפוצה ואיני נותן לשום דבר שבעולם. הפעם, כשנודע האסון הנורא, אשר קרה את שכנתנו, הקיץ פתאום יצרי הטוב והקדיש עלי מלחמה קשה, ומנוחה לא ידעתי כל היום: אני איני רוצה ליתן, והוא תובע: "תן, תן!" עד שלסוף כבשתיו, ברוך השם, והחלטתי – לא ליתן...