מפי ילדים

תלמידיו של מלמד הגיעו לפרקה של גמרא, וכנהוג התחילו מ"ביצה". הקטן שבהם לא תפס כל אותו מעשה של מחלוקת בית-שמאי ובית-הלל, – וחבטו המלמד. התחמק הילד מן "החדר" ושב לביתו בוכה ומתייפח. הרגיש בו אביו ואמר לו:

- למה תבכה?

געה הילד בבכי והשיב:

- בביתו של רבי הטילה תרנגולת ביצה... בציציותי אני נשבע לך, אבא, שלא ראיתי לא את התרנגולת ולא את הביצה, והרבי מתאנה לי, חובט ומכה...