ציונות וארץ-ישראל

בעל-בית בתל-אביב אמר לדיירו:

- שכר-דירה אין אתה משלם לי. הכל מחול לך, ובלבד שתפנה את הדירה.

השיב הדייר:

- בוא ונלך את הרב לדין.

תמה בעל-הבית:

- מה טענה יש לך עלי?

החזיר הדייר:

- נלך אל הרב ותדע.

הסכים בעל-הבית והלכו שניהם אל הרב. טען תחילה בעל-הבית, כדינו של תובע, ולאחר שהוא גמר אמר הרב לדייר:

- ואתה מה בפיך?

נענה הדייר ואמר:

- כל דבריו של בעל-דיני אמת וצדק. אף-על-פי-כן תובע אני מאתו שישליש בידך לזכותי שכר-דירה של שנה.

לא הבין הרב ושאל:

- מה טעם?

החזיר הדייר:

- גלוי וידוע לפניך, רבי, שהוא ישכיר דירתו לאחר, וגם הלה לא ישלם לו שכר-דירה. דיירים המשלמים שכר-דירה אין עכשיו בתל-אביב, ואם-כן אני בר-מצר... [14]

[14] בר-מצרא הוא מונח הלכתי בדיני שכנים, המתייחס לאדם שהקרקע שלו סמוכה לגדר של קרקע חברו. על פי ההלכה אם אדם מוכר את אדמתו תינתן זכות הקדימה של הרכישה לשכן, המכונה 'בר מצרא'. (בבא מציעא קח, ב).