ההוא שעלה מפולניה לארץ-ישראל. ערב שבת הגיע לחופה של יפו ושבת באכסניה בתל-אביב. אחרי הסעודה של ליל-שבת יצא לטייל וראה: בחורים ובחורות מתהלכים ברחובות ועשן עולה מפיהם. נבהל הפולני, ניגש לאדם אחד הרחוב ושאל:

- הלאו של "לא תבערו" היכן הוא?

השיב לו אותו אדם:

- מצווה ולא עבירה היא. "וקראת לשבת עונג" כתיב [6] ואין לך עונג גדול מסיגריה אחרי סעודה שמנה של שבת.

שמע הפולני והלך לו.

למחר יצא לרחוב אלנבי וראה: הרחוב הומה מרוב אבטומובילים וטקסיות, וכולם מלאים יהודים. נגש שוב לאדם אחד ושאל:

- הכתוב "אם תשיב משבת רגלך" [7] היכן הוא?

החזיר לו הלה:

- אדרבה, מכאן ראיה, שמצוה היא זו, ולא עבירה. בימות-החול אדם אץ ברגליו לפעלו ולעבודתו, ובשבת הוא יושב במנוחה באבטומוביל ובטקסי ונהנה.

שמע הפולני וחזר לאכסניה שלו. ישב לאכול, טעם מן הארק, שמצא ערוך על השלחן, ואמר לדייל:

- טרח נא והבא מים למזג את הארק: חריף הוא יותר מדי.

סרב הדייל ואמר:

- עבירה היא לקלקל ארק יפה זה.

נענה הפולני ואמר:

- ברוך-השם, סוף-סוף יודע אני, עבירה בתל-אביב מה היא...