ציונות וארץ-ישראל

כשהזקין רבי מרדכי-גימפל יפה וכבדו אזניו, הסתלק מרבנותו ברוז'ינוי ועלה בקיץ תרמ"ה לארץ-ישראל. סיפרו לו קנאי החרדים, שראשוו-לציון פרוצה בדברים שבין אדם למקום, והזהירוהו שלא ילך לראותה. לא נשמע להם הזקן והלך לראותה. נכנס למושבה וראה בנייניה החדשים, צהבו פניו ואמר:

- אלמנה חצופה במקצת, אף-על-פי-כן - "ברוך מציב גבול אלמנה"... [4]

[4] "הרואה בתי-ישראל בישובן, אומר: ברוך מציב גבול אלמנה" ברכות נח, ב.