גדולים ומפורסמים

בזמנו של ד'אקוסטה נפלה מהומה בין הפועלים בפטרסבורג, ובהמון רב נסבו על ביתו של דִּיבְיֶיר ראש-המשטרה. נבהל דִּיבְיֶיר וביקש מאת ד'אקוסטה ידידו ובן ארצו, [103] שנמצא אותה שעה בביתו, כי יצא הוא אל ההמון הסוער. עשה ד'אקוסטה רצונו, וכשראה ההמון כרסו הרחבה והחיוך הנעים על שפתיו, פגה חמתו, ורבים מבין ההמון התחילו גם הם מחייכים אליו. פתח ד'אקוסטה ואמר:

- ידידי הטובים, רואה אני, שאתם שמחים על כרסי הרחבה. אילו הייתה אשתי לנגדכם, הייתם מניחים כרסי שלי ושמחים על כרסה שלה. וחייב אני להודיעכם: כל-זמן ששלום ושלווה ביני ובינה, דייה מיטה אחת לשנינו כיוון שאנו באים לידי מחלוקת וקטטה – כל הבית כולו לא די לנו. [104]

צחק ההמון והתחיל נמוג והולך, עד כי לא נשאר ממנו איש...

[103] דִּיבְיֶיר היה גם הוא מבני-בניהם של אנוסי פורטוגל.

[104] השוה: "כד רימתין הוא עזיזא, אפותיא דספסירא שכיבן;השתא, דלא עזיזא רחימתין, פוריא בר שתין גרמידי לא סגי לן". סנהדרין צ, א.